"מגיל קטן, למרות ציפיותיהם של מבוגרים וילדים שסבבו אותי (מחוץ לבית הספר), רמת הידע שלי בנושאים כללים ובנושאים שאחרים למדו בשיעורים בבתי הספר הרגילים הייתה לרוב שווה או גבוהה משל בני גילי. איך? לא, לא החבאתי מחברות ולא היו לי שיעורים פרטיים אחרי הצהריים...אז איך? למדתי. למדתי לקרוא איפשהו בסביבות כיתה אלף, עד היום לא ברור מאיפה.למדתי אנגלית כנראה מהמחשב או מסרטים. למדתי ביולוגיה תוך מעקב אחרי הצפרדעים בשלוליות, וגידול וטיפול במגוון של חיות וצמחים. למדתי חשבון כי באמת הייתי צריכה לדעת כמה זה 20% הנחה או לחשב את התקציב הדרוש לאיזושהי מטרה, כפול מספר הפעמים, לחלק למספר הילדים שרוצים להשתתף. למדתי אזרחות מהתנסות מעשית ברשויות הדמוקרטיות.אבל זה אפילו לא רבע מהדברים שלמדתי... למדתי כל הזמן, כי הייתי סקרנית, ואף אחד לא דרש ממני לשנן או לצטט משפטים מהספר, אז היה לי המון זמן לממש את הסקרנות את הזאת בכל נושא שעלה על דעתי. מעבר לידע והבנה בקטגוריות השונות, רכשתי כישורים שבתי ספר רבים אפילו לא שואפים להנחיל, ואלה הם הדברים שיותר מהכל משרתים אותי בחיי הבוגרים -למדתי את אומנות ה debatingכשהייתי צריכה לשכנע את הפרלמנט לקבל את ההצעות שלי.למדתי יכולת ניהול וארגון של אתגרים אישיים ושל פרוייקטים רחבים בזכות הידיעה שאם אני לא אדאג לזה, זה לא יקרה. רכשתי הרגלים של יחסי אנוש מכבדים לכל הסובבים אותי ללא הבדלי גיל, ולא פחות חשוב למדתי לדרוש שיתייחסו אלי באותו הכבוד, גם כאן, ללא הבדלי גיל.למבחני הבגרות למדתי לבד, בלי להרגיש שאני חייבת את זה למישהו חוץ מלעצמי, שזה הכח המניע הכי חזק שיש (לי לפחות), סיימתי בציונים טובים ובהרגשה שגם אם יהיה צריך שיפורים או תוספות, אני אעשה את זה בלי בעיה ובלי להצטרך שמישהו יושיב אותי ילמד אותי או יבחן אותי בזמן הלימוד - כי אני יכולה לבד. גם היום כשאני לומדת לפסיכומטרי וכל האנשים שאני מכירה משלמים אלפי שקלים כדי שילמדו אותם, אני פתחתי ספרים והתחלתי לקרוא."